מהומות, שוחד ובגידה – השלטון הרומאי ביהודה

איזו עיר הייתה בירת יהודה בשנת 66? לא ירושלים. קיסריה. קיסריה הייתה המרכז המינהלי, התרבותי והכלכלי של הפרובינציה. הורדוס, שהיה לא רק בנאי גדול אלא גם לקקן ברמה בינלאומית, שינה את שמה לקיסריה על שם אוגוסטוס קיסר הפטרון שלו. הוא הפך אותה לעיר נמל מפוארת עם נמל עמוק, תיאטרון, מקדשים ובתי מרחץ. כעיר נמל בינלאומית ורב תרבותית היא הייתה ביתם של גויים ויהודים שחיו יחד, לא תמיד בשלווה ובנחת.

רוב התושבים כמובן העדיפו לחיות בשלום אבל היו כאלה שרצו לעורר מהומות. יום אחד גילו היהודים גוי מקריב יונה ליד בית כנסת מקומי, מעשה שלא שימח לא את היונה ולא את היהודים. האירוע היה כמובן פרובוקציה שאירגנו מקומיים והיהודים נענו לה ברצון. אמנם זקני העדה ניסו לשכנע את הצעירים לא להגיב אבל הצעירים לא יכלו למחול על כבוד העדה והאל ויצאו להתפרע ברחובות העיר. כמובן שגם בקרב הגויים היו מי ששמחו על ההזדמנות לאלימות והרס והמהומה התפשטה לעיר כולה.

היהודים ארגנו משלחת למושל פלורוס והתחננו שישיב את השקט. מכיוון שידעו שפלורוס לא אוהב לצאת מהבית ללא תמורה כספית הם גם הבטיחו לו שוחד גדול אם יענה לבקשתם. אבל פלורוס, כפי שראינו בפוסט הקודם, היה בעיצומו של מאמץ לעורר מרד בפרובינציה, ולכן על אף שלקח את השוחד ברצון סירב לעשות משהו כדי להרגיע את הרוחות. ממעונו המפואר פלורוס צפה באש המאכלת חלקים מהעיר, אבל בסופו של דבר, ולאכזבתו הרבה, המהומות נרגעו.

פלורוס החליט לנסות שוב, לקח את חייליו לירושלים ודרש סכום כסף אדיר שטען שהיהודים חייבים לקיסר. הסכום היה כל כך גדול שהמקום היחיד שממנו היה אפשר לשלם אותו היה אוצר המקדש. כדי להשיג אותו החיילים הרומאים יצטרכו להיכנס למקדש, דבר שאסור לגמרי,ולהוציא משם את האוצרות. על פרובוקציה כזו אף יהודי לא יוכל לעבור לסדר היום והמרידה תהיה מובטחת.

זאת על כל פנים הייתה התכנית, אבל פלורוס לא הביא איתו מספיק חיילים והיהודים הצליחו למנוע את כניסתם למקדש. כנחמה על הכישלון הרשה פלורוס לחיילים לבזוז את העיר, ובעיקר את העיר העליונה, מושבן של האליטות והמשכן של כספם הרב. החיילים כמובן לא הסתפקו רק בביזה אלא גם הרשו לעצמם לאנוס, לרצוח ולצלוב יהודים רבים. כעת כל מה שפלורוס היה צריך לעשות היה לחכות לתגובה היהודית.

אבל באופן מאכזב מאוד היהודים הבינו שלמרוד הם לא יצליחו ולכן במקום לצאת לקרב נשארו בבתיהם. על גבול היאוש, פלורוס הכריח את היהודים לשלוח אליו משלחת מכובדים וטבח בהם אבלהיהודים קשי העורף לא הגיבו באלימות שקיווה לה. לא משנה כמה הוא ניער אותם, הם סירבו לפרוץ בהתקף זעם שיסתיים באסון מוחלט מבחינתם.

היה נראה כי מאמציו של פלורוס לא נושאים פרי והוא נסוג לקיסריה וכתב לבוס שלו בסוריה, הנציב קסטיוס גאלוס, שכל המהומות היו באשמת היהודים.

בפוסט הבא מלך נואם, מחוה סמלית מקבלת משמעות אמיתית ויהודים רבים נופלים קורבן לסינדרום סכין בלב.