אביב שנת 66. תקופה נפלאה, במיוחד עבור מושל יהודה, גסיוס פלורוס. חוץ מדבר אחד קטן, ליהודים נמאס מהשחיתות וממעשי השוד שלו. משום מה הם לא מוכנים לקבל בהכנעה את המיסים הגבוהים ושוד הקופה הציבורית. הם מתחילים להתלונן. בפסח של אותה שנה קסטיוס גאלוס, מושל סוריה והבוס של פלורוס, מגיע לביקור בירושלים והיהודים מפגינים נגד פלורוס. זה לא כל כך טוב, כי למרות שמקובל מאוד שמושל פרובינציה רומית ישדוד את נתיניו ויחיה על חשבונם כמו מלך, אם הוא ממש, אבל ממש, מגזים הם יכולים להתלונן עליו או אפילו לפתוח נגדו בהליכים משפטיים. ברוב המקרים לא יוצא מזה הרבה אבל לפעמים זה יכול להיגמר רע, ומכיוון שפלורוס היה מהצולבים המנוסים באימפריה הוא ידע שלו אישית העונש הזה פחות יתאים.
אבל לא אלמן פלורוס, ויש דרך לצאת מכל זה. אם הוא יוכל להראות שהיהודים הם מרדנים, פלגנים וכל הזמן עושים צרות יהיה ברור שכל הטענות שלהם הן רק בגלל שהם לא מוכנים לקבל סמכות. ואיזו דרך טובה יותר יש להוכיח מרדנות מאשר מרד?
יש רק בעיה אחת, אין מספיק מטורפים וטפשים בקרב היהודים שיעזו למרוד ברומא. מי ירצה לפתוח במלחמה מול האימפריה הגדולה בעולם ללא צבא וללא בעלי ברית?
בכל אוכלוסייה יש מספר לא קטן של טפשים, זה נובע מכך ש-IQ מתפלג נורמלית ולכן כחצי מהאוכלוסייה מתחת לחציון. חברה חפצת חיים שומרת חזק חזק שכל הטמטום הזה לא יתפרץ. אבל לפעמים בא מישהו ומסיבות שונות, כמו למשל כי הוא רוצה להסיח את הדעת מהשחיתות שלו, משחרר קצת את הלחץ ודואג ליותר חופש פעולה למטומטמים ולמטורפים. וזו בדיוק הייתה התכנית של פלורוס.
בפוסט הבא יונה גורמת למהומה ופלורוס משפר את כישורי הצליבה שלו.