לפני שאחזור לסיפור עצמו, אני רוצה להצביע על תופעה מעניינת. אם הייתם מתחילים מהפכה כיום, הייתה לכם גישה לאלפי ספרים מהם היה אפשר להסיק אלו שיטות פעולה יעילות ואלו לא. הייתם יכולים ללמוד מטעויות של קודמיכם. למורדים היהודים מלפני אלפיים שנה זה כמובן לא היה אפשרי, אך פעולותיהם דומות באופן מפתיע לאלו של מהפכנים אחרים לאורך ההיסטוריה, כאילו שבכל מהפכה פעולות המהפכנים מוכתבות על ידי חוק טבע כלשהו. כאשר המהפכה מגיעה לשיאה, הדיכוי הפנימי מתגבר. בירושלים המורדים אסרו התקהלויות, וביעילות מעוררת השתאות שנעדרה מתחומי הממשל אחרים, הם גילו מספר רב של בוגדים והוציאו אותם להורג. יוספוס אינו מזכיר איך כינו המורדים את אויביהם. אולי קפלניסטים?
במקביל למלחמתם של המהפכנים באויבים פנימיים, אמיתיים או מדומים, הטאבואים החברתיים נחלשים בהדרגה. עיתות משבר מאתגרות את כללי החברה, והראשונים להפר אותם הם אלו שמצפים להרוויח מערעור הסדר החברתי.
לפני כמה חודשים כוח של שלושים שוטרים ממחוז החוף החליט שטנק קרטון מהווה איום חמור על ביטחון הציבור. כשהופיעו בביתו של בעל הטנק, דרשו ממנו למסור אותו. הבעלים וחבריו הם חלק מקבוצה של ותיקי מלחמת יום כיפור, חלקם מעוטרי צל”שים, חלקם סובלים מפגיעות פיזיות ונפשיות שונות שנגרמו להם במהלך המלחמה. במהלך העימות שהתפתח, השוטרים תקפו ועצרו חלק מהם. בזמנים רגילים אירוע כזה היה בלתי נתפס, אך במצב השורר כיום במדינת ישראל הדבר חלף כמעט ללא תגובה ציבורית.
בכל מקרה, נחזור לשנת 70 לספירה. אם אתם זוכרים, במהלך מלחמת האזרחים בירושלים, מתתיהו, כוהן גדול לשעבר ומנהיג המתונים, החליט להזמין את שמעון בר גיורא וצבאו לתוך העיר. הוא קיווה שהם יסייעו לו במלחמתו בקנאים. זו לא הייתה החלטה קלה, שכן הוא למעשה מסר את השליטה בעיר לכנופיית שודדים אלימה, אבל אויבו של אויבי הוא חברי, והמתונים חששו שהמורדים ישתלטו שוב על העיר.
כעת מתתיהו עמד לשלם על החלטתו. זמן קצר לאחר הטלת המצור על ידי הרומאים, הוא ומשפחתו נתפסו על ידי אנשי שמעון, באשמת שיתוף פעולה עם הרומאים כמובן. עד אירוע זה המורדים רמסו שוב ושוב ובשמחה את הטאבו נגד רצח. אנשים מכל שכבות החברה, כולל כהנים גדולים וגיבורי המלחמה, נהרגו על ידם. טאבו אחר טאבו נשבר, וכאשר אחד נפל, המורדים מצאו את הבא בתור מפתה לא פחות מהקודם. עכשיו, רצח פשוט כבר לא עבר את סף הגירוי של שמעון ואנשיו. מתתיהו נידון למוות, אך כדי להעצים את הסבל החליט שמעון שילדיו של מתתיהו יוצאו להורג לפניו. למרות תחנוניו של מתתיהו לחיי ילדיו, שמעון לא נכנע. סדיזם כזה היה בעבר בלתי נתפס. אך טבעו של המהפכן הוא לאתגר את הבלתי מתקבל על הדעת, לקרוא תיגר על הנורמות, וכך עשה שמעון.
בפוסט הבא, מאמצי המורדים נושאים פרי והמקדש נהרס.
שמעון בר גיורא במהפכה הצרפתית, סתם כי כל העניין נעשה די קודר.