אז מה זה בעצם “שורפי אסמים”?

האגדה אומרת שלמייסד חברת אפל, סטיב ג’ובס, הייתה הילה משנת מציאות. בעזרת ההילה לא רק שיכל להתעלם מהמציאות אלא גם לכופף אותה עד שהרעיונות שלו, שנראו בלתי אפשריים, יכלו לצאת אל הפועל. גם למורדים היהודים הייתה הילה כזאת. בעצם, רק חצי ממנה. הם אמנם הפגינו יכולת מרשימה של התעלמות מהמציאות אבל סבלו ממחסור בולט ביכולת להשיג הישגים כלשהם. בביטחון עצמי מעורר השתאות הם התעלמו מקיומו של הצבא הרומאי מחוץ לירושלים בעודם נלחמים בחירוף נפש בסיעות האחרות שבתוך העיר. בעוד מעוזי המורדים נכבשים אחד אחרי השני, המורדים הקדישו את כל מאמציהם למלחמת האזרחים שניטשה בירושלים.

אחד ממנהיגי המרד, יוחנן מגוש חלב, שנאלץ לברוח מהגליל אחרי הניצחון הרומאי, הגיע לירושלים והצליח להשתלט עליה. יוספוס טוען שיוחנן היה אדם אכזרי ובוגדני. מכיון שיוחנן היה יריבו העיקרי של יוספוס בתקופה בה ניסה לארגן את המרד בגליל אי אפשר לסמוך לחלוטין על התיאור הזה. אבל מצד שני, בהכירנו את ההיסטוריה, יש סיכוי לא רע שהוא נכון. זמן קצר אחרי תחילת שלטונו נמאס לבעלי הברית האדומים של יוחנן מהתנהגותו והם תקפו אותו והטילו עליו מצור במקדש. אבל הם לא הצליחו להכריע אותו. כדי להתגבר על התיקו הם הזמינו לעיר את מיודענו שמעון בר-גיורא מהפוסט הקודם, שישב עם צבא מחוץ לחומות העיר וכמו ערפד מחוץ לבית חיכה להזמנה להיכנס.

האויב של האויב יכול להיות חבר אבל לא במקרה של שמעון. סביר שההרס שגרם לו צבאו של שמעון מחוץ לירושלים העלה חששות מסוימים בלב אויבי יוחנן אבל הם היו כל כך רעבים לניצחון שהתעלמו מהסימנים. אחרי שנתיים בהן סבלה ירושלים ממגפה של שוד, אונס ורצח התרופה עמדה להביא את העיר כפסע מהמוות. מתתיהו, כהן גדול לשעבר, פתח את שערי העיר בפני שמעון שמיד הראה ליושבי העיר איזו טעות איומה עשו. הוא אמנם לא הצליח לגבור על יוחנן, אבל מצד שני נחל הצלחה גדולה בפרויקט שלו לצמצום אוכלוסית העיר.

זמן קצר לאחר מכן אחד מאנשיו של יוחנן, אלעזר בן-שמעון (אין קשר לשמעון בר-גיורא), החליט שהגרסא הספציפית שלו לקנאות לא מיוצגת כראוי בירושלים. כמאמין גדול בגיוון וסובלנות הוא החליט לפרוש מסיעתו של יוחנן ולהתבצר בחצר הפנימית של המקדש. עכשיו שלט שמעון בר-גיורא בעיר, יוחנן בחצר החיצונית של המקדש ואלעזר בפנימית.

מנהיגי המרד ניסו טקטיקות שונות לפתרון המבוי הסתום ובסופו של דבר עלו על רעיון מנצח. הם החליטו לשרוף את האסמים אחד של השני. עכשיו אתם יודעים שכשאומרים “שורפי אסמים” מתכוונים לאנשים שהורסים את החברה על מנת לזכות ביתרון, אבל למעשה המקור לביטוי הוא מקרה בו חבורה של מנותקי מציאות החליטו לקצר את הקרב האבוד הממשמש ובא עליהם. אתם בטח אומרים לעצמכם “וואו, איזה מטומטמים הקדמונים האלה”, וכאן אני רוצה להכיר לכם את כתביו של מיכאל בן-ארי שבספרו טען כי שריפת האסמים הייתה מעשה מבריק שמטרתו הייתה לעודד את תושבי העיר לפרוץ מתוך העיר ולהילחם ברומאים. אחרי הכל ידוע לכולם שאף אחד מעולם לא זכה במצור על ידי ישיבה בתוך עיר מבוצרת והמתנה לאסון שיקרה לצבא הצר והדרך היחידה לניצחון היא שתושבי העיר חסרי הנשק והבלתי מאומנים יפרצו החוצה כדי לאפשר לצבא הרומאי להרוג את כולם ולחסוך להם את המעבר מבית לבית. מר בן-ארי הוא חבר טוב של שר מסוים שהוא גם עבריין מורשע (אה רגע, זה לא מספיק ספציפי. אז חבר של שר עבריין מורשע בתמיכה בארגון טרור), אז אפשר להרגע עם רגשי העליונות.

ובזמן שהניצים דואגים לעתיד ההסעדה של תושבי ירושלים יוחנן שעשע את עצמו בירי לחצר הפנימית של המקדש, ממלכתו של יריבו אלעזר. כמובן שהירי גבה קורבנות מהכהנים וממקריבי הקורבנות ולעיתים פגע במקדש, אבל כשאתה נלחם למען אלוהים אי אפשר להימנע מנזק אגבי למשרתי האל ולמשכנו.

תושבי ירושלים שלא השכילו עד עכשיו להבין להיכן נושבת הרוח הגיעו סוף סוף למסקנה שכדאי להם לברוח. אבל הם איחרו את המועד. המורדים החליטו שהם מעדיפים את אחיהם היהודים לידם. היחידים שהותר להם לצאת היו העשירים שיכלו לשחד שומרים או לשלם למורי דרך שהכירו דרכים נסתרות שהובילו מחוץ לעיר. האחרים נאלצו להישאר ולסייע למורדים בקרב להצלת הכבוד הלאומי. מי שבכל זאת ניסה להימלט ונתפס הוצא להורג באשמת שיתוף פעולה עם הרומאים.

בפוסט הבא, הרומאים לוקחים הפסקה קצרה כדי לסיים את מלחמת האזרחים שלהם.