קרב במקדש – הסיפור של מנחם ואלעזר

בפוסט הקודם ראינו איך כמה קבוצות קיצוניות הצליחו לגרור את היהודים למרד ברומאים. עכשיו כשהן הצליחו להכתיב את מהלך העניינים, הטירוף תפס תאוצה.

בזמן שהמלחמה השתוללה ברחובות ירושלים מנחם בן-יהודה, מנהיג הסיקריים, הפך להיות החשוב בין מנהיגי הקנאים. אביו של מנחם ייסד אסכולה חדשה ביהדות, לצד הפרושים, הצדוקים והאיסיים. לאסכולה הזו קרא יוספוס “הפילוסופיה הרביעית” ומאמיניה לא הסכימו לשלטון של אדם כלשהו, אלא רק לסמכותו של אלוהים. אבל, דבר מוזר קרה למנחם אחרי שמאמיניו תפסו את השלטון. פתאום הוא גילה שאמנם סמכות של בשר ודם היא דבר שצריך להתנגד לו בכל תוקף, אבל יש יוצא דופן אחד וחשוב מאוד. יכולים לנחש מי? נכון! מנחם בן-יהודה. מסתבר שאף אדם לא יכול לשלוט על יהודי אלא אם כן השם שלו מתחיל במ’ ומסתיים ב-נחם ולאבא שלו קוראים יהודה.

חמוש בתובנה הקריטית הזו, ואחרי ניצחונות על חיל המצב הרומאי המגובה בחייליו של המלך אגריפס, צעד מנחם אל המקדש לבוש בבגדי מלך. בתוך המתחם המקודש חיכה לו אלעזר בן-חנן, סגן הכוהנים. אלעזר, כזכור בן לאליטה של משפחות הכוהנים, ודאי לא היה מאושר מעלייתו לשלטון של מנחם, כזכור מפשוטי העם ואפילו לא תושב ירושלים. אם מישהו אמור להנהיג את העם בתקופה כל כך מאתגרת ברור שזה צריך להיות מישהו ממשפחה מכובדת, אולי אפילו בן של כהן גדול לשעבר, כזה שמפקד על משמר המקדש. אלעזר הנחה את אנשיו לתקוף את מנחם ואנשיו. שאר האנשים במתחם הצטרפו לאלעזר כי האמינו שתבוסה של מנחם תסיים את המרד. מנחם ברח מהמתחם, נתפס והוצא להורג בעינויים קשים. מאנשיו של מנחם היחידים ששרדו ברחו אל מצדה, בהנהגת אלעזר בן-יאיר, כנראה אחיינו של מנחם בן-יהודה.

בפוסט הבא יום אסונו של העם הוא יום ששונו של פלורוס והמרד מתפשט ברחבי יהודה.