באביב 67 החלו הרומאים, בפיקוד אספסיאנוס, את מתקפתם. היהודים היו חמושים ומאומנים וחיכו לרומאים במבצרים ומארבים ברחבי בגליל. לרומאים היה יתרון במספרים, חימוש ואיכות אבל היהודים הכירו את הגליל טוב יותר והיו מוכנים להילחם עד טיפת הדם האחרונה.
אספסיאנוס הורה לחייליו להתקדם משטחי הכינוס שלהם לקצה המערבי של הגליל. ללוחמים היהודים העשויים ללא חת זו הייתה הפעם הראשונה שהם ראו 60,000 חיילים רומאים מוכנים לקרב והם מיד נטשו את עמדותיהם וברחו, בהשאירם את האזרחים היהודים חסרי הגנה לחלוטין. בהתאם למנהגם במקרים כאלה הרומאים בזזו את הכפרים, אנסו את הנשים, רצחו את הגברים ומכרו לעבדות את כל מי שנשאר בחיים. יוספוס, שחקר שאלות הלכתיות במשך שנים חידד את מחשבתו מעבר לאדם הרגיל, העריך בפתאומיות כלפי מטה את סיכויי הישרדותו בטווח הקרוב וברח לקצה המזרחי של הגליל. בהגיעו לטבריה הוא כתב מכתב לממשלה בירושלים והאיץ בה להיכנע לרומאים.
לאחר מכן, אולי בפרץ אומץ פתאומי, הוא החליט לחזור מערבה ולפגוש את הרומאים ביודפת. בספרו מתאר יוספוס את העיר יודפת כמבצר שאפשר להגיע אליו רק מצידו הצפוני, שכן בצדדיו האחרים הוא מוקף בתהומות בלתי עבירים שלא ניתן לראות את תחתיתם. את האתר הארכיאולוגי ביודפת אפשר לבקר גם כיום ומי שעשה זאת בודאי זוכר שלמרות שמורדות הגבעה עליה שוכנת העיר אכן תלולים בשלושה צדדים, בולטים בהיעדרם התהומות הבלתי עבירים אותם תיאר יוספוס. ובכל מקרה מגיני העיר, לו היו כנים עם עצמם, לא יכלו לצפות לשרוד לאורך זמן מול הצבא שהשמיד כל מבצר ועיר עוינים בין האוקיאנוס האטלנטי לנהר הפרת. יוספוס כותב שעם הגיעם הרומאים הטילו מצור על העיר בתקווה לתפוס את האויב הכי מסוכן שלהם, כפי שהוא מתאר את עצמו בצניעות אופיינית.
במהלך המצור היו כמה ניסיונות של הרומאים לכבוש את העיר. יוספוס מתאר שורה של מעשי גבורה מרשימים, אם כי מעט בלתי סבירים. כשאזלו המזון והמים יוספוס שקל לנטוש את העיר אולם תושביה התחננו שישאר וימשיך להנהיגם לניצחון. הקורא הספקן עלול לשאול את עצמו מדוע התושבים העריכו את תבונתו הצבאית כל כך, ואכן בקטע אחר בספר יוספוס רומז שהסיפור היה מעט שונה והתושבים איימו לרצוח אותו אם לא יישאר ויחלוק בגורלם.
מקץ כמה שבועות הרומאים הסתערו על העיר וגברו על המגינים המותשים, הרעבים והצמאים במהירות. החלל הבודד של הרומאים נפל כי ניסה לסייע ליהודי שביקש עזרה וכשהרומאי הושיט לו יד היהודי דקר אותו למוות.
יוספוס מצא את עצמו לכוד במערה עם עשרות מאנשיו שלא הסכימו ליפול לידי הרומאים בחיים מסיבות מובנות. יוספוס עצמו היה דווקא אופטימי באשר לסיכוייו לשרוד אולם אנשיו הבהירו לו שהבטחתם הקודמת בתוקף ואם ינסה לצאת יהרגו אותו. בלית ברירה יוספוס, שבסך הכל אהב את החיים, ניצל את כישוריו האינטלקטואליים בכדי לטכס תכנית בגידה מבריקה כמעט כשם שהייתה מצחיקה. על מנת למנוע מאנשיו ליפול בידי הרומאים הוא הציע הצעה דומה למה שעשו מגיני מצדה שש שנים לאחר מכן. היהודים יתחלקו לזוגות בהגרלה ואחד יהרוג את בן זוגו. תהליך זה יימשך עד שיישאר רק זוג אחרון שיצטרך להתאבד. היהודים הסכימו בשמחה ובאופן פלאי יוספוס ועוד אדם הם הזוג האחרון ששרד. בנקודה זו יוספוס שכנע את בן זוגו שאפשר לוותר על השלב האחרון והפחות מהנה בהגרלה והם יצאו החוצה ונכנעו לרומאים.
יוספוס הובא בפני אספסיאנוס ופנה אליו בתואר הקיסר הבא של רומא. איך הגיע המידע החשוב והמעניין הזה אליו? מסתבר שבזמן שיוספוס התחבא במערה עם אנשיו הקדוש ברוך הוא בתבונתו האינסופית החליט לגלות את החדשות דווקא למפקד כושל של מרד לא מוצלח בפינה נידחת של האימפריה.
בפוסט הבא אתן הסבר אלטרנטיבי וציני למדי לגבי התחזית של יוספוס. אני מזהיר מראש על מנת שתוכלו להימנע מקריאה ולהגן על עצמכם מהסבר פסימי לנפש האדם.
