הטבח ביהודה

בפוסט הקודם ראינו איך למרות התיעוב העז של הקנאים לרומאים היה להם לב מספיק גדול כדי להכיל עוד שנאה לאחיהם המורדים. אלעזר סגן הכוהנים הוציא להורג בעינויים את מנחם בן-יהודה מנהיג הסיקריים. מי מהיהודים ששיתף פעולה עם אלעזר חשב שמותו של מנחם יגרום לסיום המרד אבל התאכזב. הקנאים שלטו עכשיו בירושלים. נותר רק חיל מצב רומאי קטן. הרומאים הבינו שאין להם סיכוי והגיעו להסכם בו הקנאים הבטיחו להם לצאת מהעיר ללא פגע אם יכנעו ויניחו את נשקם. מכיוון שלא הייתה להם ברירה הרומאים הסכימו. אבל הקנאים בהנהגת אלעזר חיכו רק לרגע שהרומאים יניחו את נשקם וטבחו בהם מיד. היחידי ששרד היה המפקד הרומאי שהסכים להתגייר.

למה הפרו הקנאים את הבטחתם? אפשר לנחש. היהודים כאמור לא היו מאוחדים בתמיכתם במרד. הטבח הבהיר לכל הצדדים כי מעכשיו אין דרך חזרה. לא היה שום סיכוי שהרומאים לא ירצו נקמה ויענישו את כל היהודים, בלי לנסות לברור בין התומכים למתנגדים. כל היהודים יצטרכו להתאחד תחת הנהגת המורדים. בנוסף, זו הייתה דרך להבהיר שהאליטות הישנות כבר לא מכתיבות את סדר היום. כפי שהדגימו הקנאים בשריפת הארכיון המרד היה גם נגד האליטות הישנות, ולא רק נגד הרומאים.

בזמן האירועים בירושלים התלקח גם עימות בקיסריה והגויים טבחו ביהודים. מי ששרד נמכר לעבדות על ידי פלורוס, שידע להרוויח גם מאירועים קשים. מכיוון שברבים מהיישובים ביהודה היו גם גויים וגם יהודים הם היו נתונים לגרסא של דילמת האסיר. מצד אחד הם היו מעוניינים לשמור את מרקם החיים הקהילתי אבל מצד שני מי שיצא ראשון לקרב הוא זה שישרוד וינצח. כך התחיל הרג הדדי בכל רחבי יהודה והפרובינציות השכנות בהן היו יהודים. בבית שאן, עכו ויישובים אחרים נרצחו נשים, ילדים, זקנים וגברים וגופותיהן הושארו להירקב.

בעיר אלכסנדריה במצרים, השניה בגודלה באימפריה, הקרבות בין היהודים והגויים הביאו את המושל היהודי לשעבר של הפרובינציה להורות ללגיונות המקומיים להרוג ביהודים. החיילים הורשו לבזוז את בתי היהודים וזה כמובן הוביל לעוד הרג.

בפוסט הבא הרומאים יוצאים לקרב וזה נגמר באסון.