שנת 66 לסה”נ הייתה הרת גורל. לשליט האימפריה הרומאית, נירון קיסר, נותרו רק עוד שנתיים לחיות. בניגוד לתדמית הרגילה של קיסר כאיש חסר חוש הומור, משעמם ואפילו מפחיד, נירון העדיף תיאטרון, מוזיקה וספורט על פני ממשל ופוליטיקה. כמו החרגול במשל המפורסם, נירון חי את הרגע ולא אהב לתכנן יותר מדי רחוק. הנטיה הזו, כפי שנראה בהמשך, קיצרה את חייו באופן משמעותי.
רוב בני האדם זוכרים את נירון כאיש שניגן בכינור בזמן ששריפה גדולה כילתה חלקים נרחבים מרומא. לאחר השריפה נירון הורה על פרויקט בניה מחדש של העיר. חלק גדול מרומא הוסב לגן ציבורי שהואר בשעות הלילה על ידי העלאת נוצרים על המוקד.
אירועים נוספים שקרו בימי כהונתו היו דיכוי המרד של המלכה בודיקה בבריטניה, והניצחון על האימפריה הפרתית, שגרם לנירון לפקוד על המצביא המוצלח מדי, קורבולו, להתאבד.
במישור האישי, נירון התחרה במירוצי מרכבות, הלחין מנגינות ושיחק בתיאטרון, עיסוקים שנחשבו לא מכובדים לכל אדם, וודאי שלא לשליט העליון של האימפריה. אבל מלבד אהבתו של נירון לחיים הטובים היו לו גם רבדים אפלים. ערב אחד, בהתקף זעם, הוא בעט למוות באשתו ההרה. הרצח גרם לנירון עצב גדול והוא הורה לחפש תחליף לאשתו האהובה בכל רחבי האימפריה. לאחר חיפוש ארוך נמצא תחליף ראוי, ילד שהיה דומה כמו שתי טיפות מים לאשתו המנוחה. הילד סורס והתחתן עם נירון בטקס מפואר.
אולי בגלל חוסר העניין של נירון בשררה, ואולי בגלל עניינים אחרים, באביב של שנת 66, בפינה מרוחקת של האימפריה, החליטו תושבי פרובינצית יהודה למרוד באימפריה. בפוסט הבא נראה מה היה הרקע למרידה ומדוע החליטו היהודים להמר על חייהם ולפתוח במאבק נגד רומא.
מפה של האימפריה הרומאית Simeon Netchev, CC